החלטה בתיק בש"א 1538/06

1.       בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, שניתן על ידי כב' המפקחת על רישום המקרקעין בעכו ( עו"ד גב' עידית וינברגר) בתאריך 16.11.05 בתיק מס' 36/05.

          לאחר שקראתי הבקשה, הנני מחליט לדון בה מבלי להמתין לתגובת המשיבה.

2.       בתביעה שהתבררה בפני כב' המפקחת על רישום המקרקעין בעכו, עתרה המשיבה לכך שהמבקשים יחויבו לשלם לה סך 7,056 ש"ח, כחלקם בהוצאות שהוציאה לשיפוץ חיצוני שנעשה במעטפת הבניין אשר בשד' ירושים 1 בקרית ביאליק. לאחר שמיעת טענות הצדדים מצאה כב' המפקחת לחייב את המבקשים לשלם למשיבה הסכומים שנתבעו, ובנוסף לכך חייבה את המבקשים להשיב למשיבה האגרה ששולמה על ידה, בסך 203 ש"ח, וכן חייבה את המבקשים לשלם למשיבים הוצאות בטלה שנגרמו לנציגי המבקשת בסך 1,500 ש"ח.

3.       המבקשים אינם משלימים עם פסק הדין, ועל כן הגישו ערעור. במקביל להגשת הערעור הגישו המבקשים בקשה לכב' המפקחת, בה עתרו לכך שתורה לעכב את ביצוע פסק הדין עד לשמיעת הערעור.

          בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה על ידי המפקחת, ומשנדחתה בקשתם לעיכוב ביצוע פסק הדין, הגישו המבקשים הבקשה שלפני.

4.       בבקשתם טוענים המבקשים, כי "באמתחתם נימוקים ראויים ואף סיכויי הערעור טובים", ולטענתם, אם לא יינתן פסק דין לעיכוב ביצוע פסק הדין, תהיה המשיבה רשאית לנקוט בהליכי הוצאה לפועל נגדם, דבר שיגרום למבקשים נזק ועוגמת נפש שלא בצדק.

          בקשת המבקשים שלפני אינה נתמכת בתצהיר, ולטענת המבקשים נובע הדבר "מן הטעם [שהבקשה] נתמכת בנימוקים ובנתונים משפטיים". אף בבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, שהתבררה בפני כב' המפקחת על רישום המקרקעין, טענו המבקשים, "כי המשך קיום הליכי ביצוע פסק הדין כנגדם עלול לגרום להם נזק ממשי בלתי הפיך", וזאת לעומת המשיבה, שלא ייגרם לה כל נזק אם פסק הדין יעוכב.

5.       הכלל הוא, כי בעל דין שזכה בדינו זכאי להינות מפרי זכייתו, והגשת ערעור, כשלעצמה, אין בה די כדי להצדיק עיכוב ביצוע פסק הדין. היוצא מן הכלל חל במקרים בהם מתקיימים שני התנאים המצטברים הבאים:

          (א)     קיימים סיכויים טובים להצלחה בערעור.

(ב)      קיים חשש שאם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, לא ניתן יהיה להשיב המצב לקדמותו, או למצער יהיה קשה מאוד להשיב המצב לקדמותו, אם המבקש יזכה בערעורו.

          ככל שהדברים נוגעים לפסק דין שמטיל חיוב כספי, הרי ביצוע פסק דין שכזה אינו יוצר מצב בלתי הפיך, שכן תמיד ניתן לחייב את המשיב להשיב למבקש סכום הכסף שגבה על פי פסק הדין, והחריג לכלל זה מתקיים באותם מקרים בהם המבקש מראה, כי מצבו הכספי של המשיב לא יאפשר השבת המצב לקדמותו.

6.       לאחר שקראתי הבקשה הנני מחליט לדחות אתה, מהטעמים הבאים:

(א)     לעניין סיכויי הערעור:

          קראתי את פסק הדין של כב' המפקחת ואת טענות המבקשים בהודעת הערעור ובבקשה שלפני, ואין אני תמים דעים עם ב"כ המבקשים בנוגע לסיכויי הערעור.

(ב)     לעניין החשש שייגרם למבקשים נזק בלתי הפיך:

          כאמור, לבקשת המבקשים לא צורף תצהיר, ועל כן אין בפני כל ראיה, אפילו לא לכאורה, התומכת בטענת המבקשים כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין עלול להיגרם להם נזק בלתי הפיך. אוסיף לעניין זה, כי החיוב על פי פסק הדין הוא חיוב בסכום קטן יחסית, ואינני סבור שקיים חשש שיתעורר קושי בהשבתו אם המבקשים יזכו בסופו של דבר בערעורם.

          בבקשתם מציינים המבקשים כי על פי החלטת כב' הרשמת, הפקידו סך 6,000 ש"ח להבטחת הוצאות המשיבה, וסכום זה "מהווה מחצית מן הסכום נשוא הערעור". לעניין טענה זו אציין, כי אין קשר בין הסכום שהופקד להבטחת הוצאות הערעור והחיוב על פי פסק הדין, והפקדת הפקדון על פי החלטת כב' הרשמת אינה באה במקום או על חשבון החיוב שנפסק לזכות המשיבה בפסק הדין.

7.       אשר על כל האמור לעיל הנני מחליט כדלקמן:

(א)     הנני דוחה את הבקשה.